בנם הבכור של רחל ויגאל. נולד ביום כ"ד בתמוז תשל"ג (24.7.1973) בקריית אונו. אח גדול לשישה – הילה, אמיר, גל, גיל, סער ועידו.

גיא גדל בקריית אונו עד שהיה בן חמש, אז עבר עם משפחתו לגליל, שם היו הוריו ממקימי קיבוץ מורן. הוא גדל בקיבוץ במשך מספר שנים ולמד בבית הספר היסודי של המועצה האזורית משגב. כשהוריו נפרדו, עבר להתגורר עם אימו בקיבוץ שומרת שבגליל המערבי, והמשיך את לימודיו בבית הספר היסודי המקומי. כשהיה נער, עבר לגור עם אביו בקיבוץ הגושרים שבגליל העליון וסיים את לימודיו בתיכון האזורי.

ב-1991 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ביחידת מסתערבים ביהודה ושומרון.

אחרי השחרור עבר לתל אביב, שם גר עם בן דודו שהיה קרוב אליו מאוד. לאחר חמש שנים בעיר הגדולה, גיא החליט לחזור לקיבוץ שומרת.

עם חזרתו לקיבוץ, לקח על עצמו את תפקיד הרבש"ץ (רכז ביטחון שוטף צבאי), הקים כיתת כוננות לתפארת והפך לשם דבר בקרב רכזי הביטחון באזור כולו. לאורך השנים, הרחיב את פעילותו ואת ידיעותיו בתחום הביטחוני, התאמן בירי מעשי, שימש כיועץ וכמדריך ירי וניהל מטווחים.

במקביל, עבד בחברת "אמתן כרמיאל" לייצור נשק והיה אחראי על ענף ייצור האקדחים של החברה.

גיא התגורר בשומרת עם שרונה, אשתו, ולשניים נולדו שתי בנות – ליבי ואבישג. הוא היה בעל אוהב ואבא מסור, ששימש כעוגן עבור משפחתו. בתו ליבי מספרת שבכל הזדמנות נהג לומר להן שהוא גאה בהן, סתם כך, ללא כל סיבה מיוחדת.

במהותו, גיא היה איש של אנשים. מוקף בעשרות חברים ובני משפחה, עסוק בנתינה ובעשייה עבור כולם ותמיד נמצא שם עבורם, גם בתקופות העמוסות ביותר. נוכחותו השרתה ביטחון על סובביו והם ידעו שיש להם על מי לסמוך ואל מי לפנות בעת צרה.

אימו נהגה לכנותו "הוויקינג" בשל חזותו המרשימה. גובהו, מבנה גופו השרירי והזקן העבות שעיטר את פניו הקנו לו מראה מעט מחוספס, אך מבפנים, גיא היה רגיש ורך, בעל לב רחום, מלא חמלה, חום ואהבה.

הוא היה קיבוצניק בנשמה, שאהב את החיים ונהנה לרכוב על אופנועו. את ארץ ישראל אהב בכל ליבו ובמיוחד היה מחובר לאדמת הגליל ולנופיו. כל חייו הונע מתוך תחושת שליחות ומחויבות למשפחתו, לחבריו, לקהילה ולמדינה. הוא היה רודף צדק, דאג לחלשים ממנו ובכל מקום אליו פנה - הותיר חותם עמוק על כל מי שפגש.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

גיא היה בביתו בקיבוץ שומרת כשפרצה המתקפה. על אף שהיה פטור משירות מילואים בשל גילו, הרגיש שהוא לא יכול לשבת בחיבוק ידיים.

גיא יצא לדרום וביקש להתנדב, אך נענה בשלילה. הוא חזר לקיבוץ ולתפקידו החיוני כרכז הביטחון, אך לא ויתר על רצונו לשרת, המשיך להתעקש עד שקיבל את מבוקשו וגויס לגדוד 89 של חטיבת השריון 8 (חטיבת "הזקן").

תחילה, לחם במסגרת התמרון הקרקעי ברצועת עזה. למשפחתו, סיפר כי הוא נמצא בשטח ישראל על מנת שלא להדאיג אותם. במהלך הלחימה, הוביל שיירה של רכבים משוריינים, אשר הותקפה על ידי מחבלי חמאס. חבריו ליחידה סיפרו כי הטילים שירו המחבלים לעבר הכוח פספסו בסנטימטרים ספורים את הרכב המשוריין בו לחם גיא. לדבריהם, הוא ניהל את האירוע בקור רוח ובצורה מופתית.

לאחר מספר חודשי לחימה שוחרר ממילואים ובהמשך נקרא לסבב נוסף, הפעם בגבול לבנון, שאליו התפשטה הלחימה מיומה הראשון.

כשכמה מקרוביו תהו למה הוא מתעקש להמשיך לשרת בגיל חמישים ואחת וביקשו שיוותר וישאיר את הלחימה לצעירים ממנו, גיא ענה: "אני נותן את המקסימום כדי לשחרר לוחמים אחרים שעשו מאות ימי מילואים".

ביום חמישי, 24.10.2024, לחם גיא במסגרת פעילות מבצעית בדרום לבנון. במהלך הפעילות, פתחו מחבלי חיזבאללה באש לעבר הכוח וירו על הלוחמים מטח של רקטות ופצצות מרגמה. גיא נפגע ונהרג במקום, איתו נהרגו ארבעה לוחמים נוספים.

רב-סמל בכיר גיא עידן נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ה (24.10.2024). בן חמישים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בשומרת. הותיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים ושישה אחים ואחיות.

אביו, יגאל, ספד לו: "אני מתגעגע לכל מה שהיית, לכל מה שהבאת איתך. אפילו לדברים שהיו לפעמים מעצבנים – הקפצת הרגל ההיא, שהייתה זיכרון חי לטראומה שנשאת בגבורה, התיפוף הבלתי פוסק של אצבעותיך על כל משטח, שהפך לפסקול של הבית... זה היית אתה – ייחודי, מלא חיים.

"אתה היית אדם שאוהב אנשים, שתמיד שם לעזור, שתמיד מוצא את המילים הנכונות להקל, להצחיק, לחבק. הציניות שלך הייתה עטופה בטוב לב אינסופי, והיא זו שהפכה אותך לכל כך מיוחד. היית אור שמאיר לכולם, ועכשיו האור הזה חסר כל כך... אני תמיד אהיה אבא גאה למי שהיית – בכל הטוב, העומק, בשמחה שהבאת לעולם הזה".

"יש לי ארבעים ושמונה שנים של זיכרונות", כתבה אחותו הקטנה, הילה. "בילדות שהייתי הולכת אחריך כמו ברווז קטן ומחקה כל צעד שלך. ביקשתי שתפצח לי גרעינים כי לא הצלחתי והיית מפצח עד ששרפו לך השפתיים. בנערות שהייתי מסתכלת עליך בעיניים מלאות הערצה ובבגרות שאמרת לי: 'תשברי כבר את הקיר, השמש זורחת בצד השני'. הצחוק שהוא רק שלך, החיוך שאומר 'הכול בסדר'.... אוהבת אותך, אחי הגדול. אוהבת, שבורת לב ומתגעגעת".

במטווח מטה אשר נערכה לזכרו של גיא תחרות ירי מעשי ארצית.

טקס לזכרו נערך במשחק הכדורעף בין קבוצת "הפועל מטה אשר עכו" לקבוצת "מכבי הוד השרון".

עמודי הנצחה לגיא נפתחו באתר memoriz.plus ובאתר lifecloud.